החלטה בתיק ב"ל 12078-07-13

1.         התובע סובל מליקוי בעמ"ש צווארי (להלן: " הליקוי"), אשר לטענתו נגרם עקב תנאי ואופי עבודתו כרתך במשך שנים רבות, וזאת על דרך המיקרוטראומה.

            פנייתו לנתבע בבקשה להכיר בליקוי כתאונת עבודה נדחתה, מהנימוק שאין קשר בין מצבו הרפואי לתנאי עבודתו.

            מכאן התביעה שבפנינו.

2.         מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית והוא נחקר עליו בפנינו. מגרסתו עולה כי אופייה של עבודתו משך השנים היה כדלקמן -

            א.        התובע יליד 1966.

ב.         התובע עובד עד היום ובמשך כ- 21, כנהג משאית אשפה.

ג.         במהלך עבודתו היום יומית, התובע עובד, יחד עם עובד נוסף, בנהיגת משאית ופינוי פסולת ממושבים וקיבוצים.

ד.         פסולת המושבים נאגרת בתוך מכלים ("עגלות אשפה") שהקיבולת של כל אחד מהם עומדת על 360 ליטר (להלן: " המכלים"), ואילו פסולת הקיבוצים נאגרת בתוך מכולות שהקיבולת של כל אחת מהן עומדת על 4.5 קוב (להלן: " המכולות").

ה.        פינוי הפסולת מהמושבים מתבצע פעמיים בשבוע, במשאית שבה עובדים התובע ועובד נוסף.

התובע והעובד הנוסף מתחלפים בניהם, באופן שפעם התובע נוהג והעובד השני יורד לצורך חיבור המכלים למשאית, ופעם העובד השני נוהג והתובע מחבר את המכלים למשאית, לסירוגין.

פעולות חיבור המכלים למשאית חייבה את התובע לדחוף את המכל תוך הפעלת שתי ידיו כשהן מושטות קדימה כאשר הגוף מוטה קדימה באופן אלכסוני והראש מורם קדימה ומעלה.

            ביום עבודה אחד, התובע פינה, יחד עם העובד הנוסף, כ- 420 מכלים.

ו.         פינוי הפסולת מהקיבוצים מתבצעת בשאר ימי השבוע, באופן שהתובע התחלף עם העובד הנוסף אך ורק בנהיגת המשאית, ואילו חיבור המכולות למשאית התבצע על ידי שניהם.

חיבור המכולות למשאית חייבה את התובע, שנעזר בעובד הנוסף, לפתוח את דלת ההזזה של המכולות על ידי משיכת הדלת במלוא העוצמה ולאחר מכן חיבור המכולות לשרשרת של המשאית.

            בחלק מהקיבוצים היו גם מכולות עם גלגלים ובלי מכסה, המונחות בתוך כוך, והנגררות באמצעות כבל של המשאית שחובר אליהן, ולאחר ריקונן נדחפו על ידי התובע והעובד הנוסף חזרה לתוך הכוך. קרה לעיתים שגלגלי אותן מכולות לא היו תקינים והיה צריך להפעיל כוח כדי להזיזן. מכולה ריקה מאותו סוג שוקלת כשני טונות.

ז.         התובע עובד 5 עד 6 ימים בשבוע בהיקף של 8 שעות יומיות.

3.         המסגרת הנורמטיבית:

על פי ההלכה הפסוקה, פגיעה מסוג מיקרוטראומה היא תוצאה של צירוף של מקרים שכל אחד מהם הוא בעל אופי תאונתי, ניתן לאיתור בזמן ובשטח, ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק.

על מנת ליישם את תורת מיקרוטראומה לצורך הוכחת קיומה של תאונת עבודה על המבוטח להוכיח שהייתה סדרה של פגיעות זעירות נפרדות החוזרות ונשנות שכל אחת מהן גרמה נזק זעיר משלה עד שהתהווה במצטבר נזק רבתי (דב"ע מז/ 0-128 ד"ר יהודה פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 225; דב"ע שן/0-232 המוסד לביטוח לאומי - רבוס חסאן פד"ע כג 31).